נכון לפעמים אנחנו יודעים מה הקטנטן רוצה בלי לבקש ופשוט נותנים לו? או שלפעמים אנו ממהרים מדי ⏳ וכתוצאה מכך פועלים באופן אוטומטי? עבור רגעים אלו, חשוב להכיר את המושג: "מרחב פוטנציאלי לצמיחה ולמידה🎯"
במאמר על "סנכרון הורי" ושוחחנו על כך שחוסר מותאמות יכולה לעיתים להטיב עם ילדינו. במקרה זה, חוסר מותאמות מבחירה, כלומר עצירת הסנכרון האוטומטי, מאפשר לנו לקיים מרחב למידה. איך זה בא לידי ביטוי?
הרבה פעמים מתוך דאגה לילד אנו צופים מהר את צרכיו, אומרים לו מה לעשות, בוחרים עבורו את פעילויותיו, נענים לו לפני שמבקש או כשמבקש באופן שאינו תואם את גילו. בכך לעתים, אנו לא מאפשרים לו לעשות צעד קדימה ולשכלל את אופן פנייתו אלינו - במבט, חיוך, צחוק, מלמול, מילה או שתיים.
בואו נחשוב יחד, באילו רגעים אנחנו פועלים כך?
אולי בזמן האכלה, כשאנו רואים שהפשוש סיים וכבר מזדרזים לביס הבא ללא פנייה מצידו? או אולי כשהאף מטפטף, ולפני שהילדון מסתובב אלינו אנחנו כבר עם הטישו ביד מקנחים את אפו? או ברגע שהוא מצביע לעבר הכדור ואומר /e/, הכדור כבר בידו?
רגעים אלו הם המכונים "פוטנציאל למידה"-
באלו אנו צריכים להשתהות
להתבונן 👀
להמתין ⏰
להקשיב 👂
ואף לעתים לתת את הדגם הרצוי💬🗣.
עבור הקטנטנים שלנו מדובר בתסכול רגעי, מידתי ומאוזן בו הם מקשיבים, לומדים ואולי אף מנסים "להבהיר" את עצמם. רגעים אלו נותנים מרחב לצמיחה. רוצים לרכוש כלים נוספים לפיתוח השפה של ילדכם? תוכלו למצוא שני קורסי אונליין בנוצרו במיוחד עבור זה