ישנן ארבע בדיקות שמיעה נפוצות לקטנטנים:
בדיקות סינון שמיעה לילודים
כיום כל הורה מכיר את הפרוצדורה בה נבדקת השמיעה בימים הראשונים לאחר הלידה. בדיקה זו המכונה גם OAE, נחשבת כיום כבדיקת חובה בכל בתי היולדות בישראל (החל משנת 2010).
מדובר בבדיקה אובייקטיבית שאינה דורשת שיתוף פעולה של הילוד ומתבצעת לרוב בשינה או רגיעה. הבדיקה בודקת את מעבר הצליל לאוזן הפנימית. בבדיקה מניחים אוזניה מותאמת באוזנו של התינוק ומשמיעים צלילים שונים המשמעותיים להבנת הדיבור. עוצמת ההד המתקבלת חזרה מעידה על תקינות השמיעה. במידה ומתקבל הד לא מספק, עורכים בדיקה חוזרת יום למ
חרת. תוצאה לא מספקת עלולה להתקבל בשל שאריות מי שפיר השכיחים לאחר הלידה או לקות שמיעה. במידה וגם בפעם השניה לא מתקבלת תוצאה מספקת - לרוב מפנים לבדיקת AABR או ABR, הידועה בשם BERA.
בדיקת ABR
בדיקה זו ידועה גם בשם BERA, וגם היא בדיקה אובייקטיבית משום שאינה דורשת את שיתוף הפעולה של הנבדק. את הבדיקה הזו עוברים בדרך כלל ילודים שנכשלו בסינון השמיעה פעמיים, ילודים המוגדרים באוכלוסיית סיכון ואוכלוסיות המתקשות לשתף פעולה בבדיקה התנהגותית כמו ילדים עם צרכים מיוחדים.
להבדיל מבדיקת הסינון שבודקת תגובה מהאוזן פנימית, בדיקת הABR בודקת הולכת צלילים לעצב השמע ולכן יכולה
לתת מדד אם ישנה לקות שמיעה שמקורה הוא עצבי. בדיקה מתבצעת בשינה או סדציה, על ידי הנחת אלקטרודות על ראש הנבד ק והשמעת הצלילים דרך האוזניה.
בדיקת טימפנומטריה לעתים בדיקה זו מבוצעת בנוסף לבדיקת השמיעה ההתנהגותית הסטנדרטית. מדובר בבדיקה אובייקטיבית שאינה מצריכה את שיתוף הפעולה של הנבדק. בודקת את היענות עור התוף ומושפעת מהמצב באוזן התיכונה.
מטרת הבדיקה היא לספק מידע משלים לצורך הערכת לקויות שמיעה הולכתיות באוזן החיצונית או התיכונה, הנגרמות עקב גורמים שונים, כגון נוזלים ודלקות אוזניים. בדיקה זו מועברת לתינוקות מגיל חצי שנה לערך, ילדים ומבוגרים. בבדיקה זו קלינאית התקשורת מכניסה אוזניה קטנה לאוזנו של הנבדק למספר שניות. הנבדק שומע צליל וחש לחץ קל באוזן.
בדיקת שמיעה התנהגותית בחדר אקוסטי
בדיקה זו הינה בדיקת סובייקטיבית היות ומצריכה את שיתוף הפעולה של הנבדק. הדרישה מהנבדק משתנה לפי גיל ולפי המצופה מיכולותיו. הבדיקה בודקת מעבר צליל מהאוזן החיצונית, לתיכונה, לפנימית.
בגיל הינקות עד גיל שנתיים לערך, התינוק יכנס לחדר אקוסטי בליווי מבוגר וקלינאית תקשורת נוספת שתשב מולו ותסייע למקדו. בדיקה זו מתבצעת עם אוזניות מיוחדות לתינוק או ללא אוזניות כתלות במידת שיתוף הפעולה ואז הצליל יושמע מהרמקולים הנמצאים בצידי החדר. הקלינאית תחפש תגובה למשמע הצליל כשבגיל הצעיר יכולה להרשם כהפניית ראש, או כתגובה יותר כגון הפסקת פעילות, הפסקת מציצת מוצץ, פתיחת עיניים, הרמת מבט ועוד. בדיקה נוספת שמבוצעת בתדירות נמוכה יותר היא בדיקה בהלה, בה מושמע צליל חזק בכדי לבדוק את סף העוצמה. תגובה נפוצה שנרשמת היא בכי. החל מגיל שנתיים, גיל בו לרוב מתאפשרת הרכבת אוזניות, לרוב מועברות שתי בדיקות - בדיקת תדרים ובדיקת דיבור המכונה גם SRT. בבדיקת התדרים, בכדי לעודד את הפעוט לשתף פעולה, הבדיקה לרוב תועבר באמצעות התניה כגון השחלת טבעת במגדל בכל פעם שהוא שומע “קול של ציפור”. בבדיקת הדיבור הפעוט ידרש לבחור צעצוע אחד שמונח לפניו מתוך מספר צעצועים/תמונות לפי המילה שהקלינאית משמיעה לו כגון “איפה בובה?”. בתום ביצוע הפעולה ינתן חיזוק לצורך
המשך שיתוף פעולה.
איך להתכונן לבדיקת שמיעה?
לבדיקות שמיעה אובייקטיביות כמו ABR יש לעקוב אחר ההנחיות הניתנות מראש (לעתים נדרש להביא את התינוק כשהוא עייף יחסית).
לבדיקת שמיעה התנהגותית, מומלץ להכין את הפעוט בבית על מנת לקבל את התוצאות האופטימליות. מגיל בו מתאפשר להרכיב אוזניות, מומלץ לנסות להרכיבן במהלך היום במספר הזדמנויות כמשחק . כמו כן מומלץ לנסות לבצע התניה לפי כששומעים צליל של ציפור - להכניס קוביה לתוך קופסא. דרך נוספת היא לתרגל בבית ביצוע פעולה כמו להביא או להצביע על חפץ מוכר מתוך מספר אפשרויות שמונחות בפניו לאחר שנאמרת לו מילה ספציפית.
סיכום בדיקות שמיעה הן כלי מצוין להערכת השמיעה בקרב הפעוט.
במידה ולא מתקבלות תוצאות מלאות (בהתאם לגיל או/ו שיתוף הפעולה) מומלץ לחזור לבדיקת שמיעה חוזרת בהתאם
להמלצת קלינאית התקשורת.
כמו כן, טרם הבדיקה יש לפנות לרופא.ה אא”ג כדי לשלול ממצאים אורגנים שיכולים להפריע לשמיעה כמו שעווה, נוזלים או דלקות אוזניים.
שיהיה בהצלחה!